תהלים

נג

לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־​מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃
ב אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים
  הִֽ֝שְׁﬞחִ֗יתוּ וְהִֽתְﬞעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל
    אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־​טֽוֹב׃
ג אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֢יף עַֽל־​בְּנֵי־​אָ֫דָ֥ם
  לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל
    דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־​אֱלֹהִֽים׃
ד כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ
  אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־​ט֑וֹב
    אֵ֝֗ין גַּם־​אֶחָֽד׃
ה הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן
  אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם
    אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃
ו שָׁ֤ם ׀ פָּ֥חֲדוּ פַחַד֮ לֹא־​הָ֢יָ֫ה פָ֥חַד
  כִּֽי־​אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ
    הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־​אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃
ז מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֢וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל
  בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ
    יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃