תהלים

קכז

שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה
אִם־​יְהֹוָ֤ה ׀ לֹא־​יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת
  שָׁ֤וְא עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ
אִם־​יְהֹוָ֥ה לֹא־​יִשְׁמׇר־​עִ֝֗יר
  שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃
ב שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם מַשְׁכִּ֪ימֵֽי ק֡וּם
  מְאַחֲרֵי־​שֶׁ֗בֶת
  אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים
    כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃
ג הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהֹוָ֣ה בָּנִ֑ים
  שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃
ד כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־​גִּבּ֑וֹר
  כֵּ֝֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃
ה אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר
  אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־​אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם
    לֹֽא־​יֵבֹ֑שׁוּ
    כִּֽי־​יְדַבְּר֖וּ אֶת־​אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃