קכז
א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה
אִם־יְהֹוָ֤ה ׀ לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת
שָׁ֤וְא עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ
אִם־יְהֹוָ֥ה לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝֗יר
שָׁ֤וְא ׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃
ב שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם מַשְׁכִּ֪ימֵֽי ק֡וּם
מְאַחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת
אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים
כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃
ג הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהֹוָ֣ה בָּנִ֑ים
שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃
ד כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר
כֵּ֝֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃
ה אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר
אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם
לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ
כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃