קכד
א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד
לוּלֵ֣י יְ֭הֹוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ
יֹאמַר־נָ֝֗א יִשְׂרָאֵֽל׃
ב לוּלֵ֣י יְ֭הֹוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ
בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם׃
ג אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ
בַּחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ׃
ד אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ
נַ֝֗חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ׃
ה אֲ֭זַי עָבַ֣ר עַל־נַפְשֵׁ֑נוּ
הַ֝מַּ֗יִם הַזֵּידוֹנִֽים׃
ו בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֑ה
שֶׁלֹּ֥א נְתָנָ֥נוּ טֶ֝֗רֶף לְשִׁנֵּיהֶֽם׃
ז נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֮ מִפַּ֢ח י֫וֹקְשִׁ֥ים
הַפַּ֥ח נִשְׁבָּ֗ר
וַאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ׃
ח עֶ֭זְרֵנוּ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה
עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃