ישעיהו לט

לט


א    בָּעֵ֣ת הַהִ֡יא שָׁלַ֡ח מְרֹדַ֣ךְ בַּ֠לְאֲדָ֠ן בֶּֽן־​בַּלְאֲדָ֧ן מֶֽלֶךְ־​בָּבֶ֛ל סְפָרִ֥ים וּמִנְחָ֖ה אֶל־​חִזְקִיָּ֑הוּ וַיִּשְׁמַ֕ע כִּ֥י חָלָ֖ה וַֽיֶּחֱזָֽק׃ ב וַיִּשְׂמַ֣ח עֲלֵיהֶם֮ חִזְקִיָּ֒הוּ֒ וַיַּרְאֵ֣ם אֶת־​בֵּ֣ית נְכֹתֹ֡ה אֶת־​הַכֶּסֶף֩ וְאֶת־​הַזָּהָ֨ב וְאֶת־​הַבְּשָׂמִ֜ים וְאֵ֣ת ׀ הַשֶּׁ֣מֶן הַטּ֗וֹב וְאֵת֙ כׇּל־​בֵּ֣ית כֵּלָ֔יו וְאֵ֛ת כׇּל־​אֲשֶׁ֥ר נִמְצָ֖א בְּאֹצְרֹתָ֑יו לֹא־​הָיָ֣ה דָבָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־​הֶרְאָ֧ם חִזְקִיָּ֛הוּ בְּבֵית֖וֹ וּבְכׇל־​מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃
ג    וַיָּבֹא֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־​הַמֶּ֖לֶךְ חִזְקִיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מָ֥ה אָמְר֣וּ ׀ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֗לֶּה וּמֵאַ֙יִן֙ יָבֹ֣אוּ אֵלֶ֔יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ מֵאֶ֧רֶץ רְחוֹקָ֛ה בָּ֥אוּ אֵלַ֖י מִבָּבֶֽל׃ ד וַיֹּ֕אמֶר מָ֥ה רָא֖וּ בְּבֵיתֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר חִזְקִיָּ֗הוּ אֵ֣ת כׇּל־​אֲשֶׁ֤ר בְּבֵיתִי֙ רָא֔וּ לֹא־​הָיָ֥ה דָבָ֛ר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־​הִרְאִיתִ֖ים בְּאוֹצְרֹתָֽי׃ ה וַיֹּ֥אמֶר יְשַֽׁעְיָ֖הוּ אֶל־​חִזְקִיָּ֑הוּ שְׁמַ֖ע דְּבַר־​יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ ו הִנֵּה֮ יָמִ֣ים בָּאִים֒ וְנִשָּׂ֣א ׀ כׇּל־​אֲשֶׁ֣ר בְּבֵיתֶ֗ךָ וַאֲשֶׁ֨ר אָצְר֧וּ אֲבֹתֶ֛יךָ עַד־​הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בָּבֶ֑ל לֹֽא־​יִוָּתֵ֥ר דָּבָ֖ר אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ ז וּמִבָּנֶ֜יךָ אֲשֶׁ֨ר יֵצְא֧וּ מִמְּךָ֛ אֲשֶׁ֥ר תּוֹלִ֖יד יִקָּ֑חוּ וְהָיוּ֙ סָרִיסִ֔ים בְּהֵיכַ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ח וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־​יְשַׁעְיָ֔הוּ ט֥וֹב דְּבַר־​יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֑רְתָּ וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י יִהְיֶ֛ה שָׁל֥וֹם וֶאֱמֶ֖ת בְּיָמָֽי׃